פסק-דין בתיק עפ"ג 20433-02-12

1.         בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת דנה מרשק-מרום) בת"פ 789-01-11 31 מיום 15.1.12 לפיו הורשע המערער בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירה של מעשה מגונה בקטינה, לפי סעיף 348(א) יחד עם סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 ונידון ל- 9 חודשי מאסר בפועל, ל- 10 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ולתשלום פיצוי בסך של 10,000 ש"ח למתלוננת, ששולם.

            הערעור מופנה כלפי עונש המאסר בפועל, וב"כ המערער עותר להטיל על המערער עונש מאסר שירוצה בעבודות שרות.

עיקרי העובדות:

2.         המערער, יליד 1963, הורשע על יסוד הודאתו בכך שביום 7.1.11, כאשר המתלוננת - קטינה ילידת מאי 1998, חברתה של בתו, שהתה בביתו של המערער וצפתה בטלוויזיה בסלון הבית. בשעה 02:00 לפנות בוקר, בעת שצפתה בטלויזיה ובעודה שוכבת על הספה בסלון, התיישב המערער ליד המתלוננת והחל לעסות את כפות רגליה וללטף את בטנה. בהמשך, הכניס המערער את ידו מתחת לתחתוניה של המתלוננת  וליטף את איבר מינה.

הראיות לעונש

3.         לבימ"ש קמא הוגשו שני תסקירים של שרות המבחן, בסופם גובשה המלצה שלא לשלוח אותו אל מאחורי סורג ובריח, ולהעמידו במבחן למשך שנתיים לצורך שילוב בטיפול ייעודי ולשם מעקב אחר הטיפול הזוגי והמשפחתי בו כבר שולב.

מהתסקיר הראשון עולה, כי מדובר באדם בן 48, נשוי מזה 17 שנים ואב לשני בנים מתבגרים. הוא סיים 12 שנות לימוד, שירת שירות קרבי מלא, למד לתואר הנדסאי ועסק בעבודות שונות. בעקבות מעצרו והתנאים המגבילים שנקבעו לשחרורו הוא העתיק את מקום מגוריו, וכיום הוא עובד כאיש אחזקה, לאחר שפוטר בשל מעורבותו הנוכחית בפלילים.

בפני שירות המבחן הודה המערער בביצוע העבירה אך לקח אחריות חלקית על מעשיו. הוא ייחס הדדיות למתלוננת, התייחס אל האירוע כ"התגפפות", התקשה למצוא פשר להתנהגותו, ולתפיסתו הוא אינו זקוק לטיפול. עם זאת ביטא המערער אמפטיה מסוימת לקורבן ומוטיבציה לטיפול, אף ששלל כל בעייתיות בתחום המין ו/או משיכה לקטינות.

קצינת המבחן התרשמה כי עולים פערים בולטים באשר למידת מודעותו של המערער לפסול שבמעשיו, וליכולתו לבטא אמפתיה כלפי הקורבן ובני משפחתה, והיא נותרה ספקנית באשר למוטיבציה ולפתיחות של המערער לטיפול ייעודי בתחום המין.

בתסקיר השני נכתב כי המערער ואשתו פנו מיוזמתם לטיפול זוגי ומשפחתי באזור מגוריהם. שירות המבחן התרשם, כי המערער מתחרט על מעשיו וציין כי בזמן האירוע היה תחת השפעת אלכוהול, ובשעת לילה מאוחרת תפס את הקורבן כנערה נאה ומפותחת מינית. קצינת המבחן התרשמה שמדובר באדם שתפיסותיו נורמטיביות, הוא מודע לפסול במעשיו, מתבייש בהם, מתייסר, נבוך ומבולבל, ומתקשה להסביר את מעשיו. המערער הביע רצון לטיפול, ולכן המליץ שירות המבחן על ענישה שיש בה אלמנטים שיקומיים, על מאסר על תנאי או מאסר שירוצה בדרך של עבודות שרות, חיוב בפיצויים והטלת צו מבחן למשך שנתיים על מנת שישולב בטיפול ייעודי ויימשך המעקב אחר הטיפול המשפחתי.

4.         לבימ"ש קמא הוגשה הערכת מסוכנות מינית של המערער שהעריכה את מסוכנותו המינית כנמוכה-בינונית לאור נתונים מגבירי סיכון: ביצוע העבירה בסלון ביתו בנוכחות בתו כלפי קורבן שלא מבנות משפחתו, לקיחת אחריות חלקית, העדר אמפטיה לקורבן והיותו מרוכז בצרכיו ובמצוקותיו, העדר תובנה לגורמי סיכון וחוסר מוטיבציה לטיפול; ולאור נתונים מפחיתי סיכון: היות המערער נשוי שנים רבות, שומר על רצף תעסוקתי, זוכה לתמיכת משפחתו, והוא הורתע מתגובת מערכת אכיפת החוק ומתבייש במעשיו.

5.         לבימ"ש קמא הוגשה חוות דעת של העו"ס אלון מרגלית, שנפגש עם המערער שלוש פעמים. לדבריו, המערער שיתף איתו פעולה באופן מלא, ביטא צערו וכאבו כלפי הקורבן ומשפחתה ואמר שמדובר בטעות חד פעמית. העו"ס לא מצא עדות לסטיה מינית אצל המערער וכתב שמדובר באדם בעל דימוי עצמי נמוך שפעל תחת השפעת אלכוהול, התנהג באופן רגרסיבי ואינפנטילי ואיפשר לעצמו להתייחס לקורבן באופן מיני, אך בשלב מסוים התעשת והפסיק את התנהגותו הפוגעת בעצמו. המערער מודע לחומרת מעשיו והביע בפניו את רצונו לקבל טיפול.

גזר הדין של בימ"ש קמא

6.         בימ"ש קמא קבע כי ממכלול הנתונים עולה תמונה של אדם שעבר תהליך מעת מעצרו, כאשר בתחילה הכחיש את המעשים וטישטשם ובהמשך החל להפנים את  חומרתם וניסה להסבירם תוך מינימיזציה וייחוס הדדיות למתלוננת אך כיום הוא חש בושה על מעשיו, תוך שהוא מבין את השלכותיהם. עם זאת המניעים והרקע לפגיעה המינית כלפי הקטינה עדיין אינם ברורים, אך ישנה מוטיביציה לטיפול והוא יוכל להיתרם מכך.

7.         בימ"ש קמא קבע כי האיזון בין האינטרסים בעניינו של המערער מחייב מתן בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה, תוך השתת מסר עונשי מוחשי וברור באמצעות שליחתו של המערער אל מאחורי סורג ובריח.

8.         בימ"ש קמא זקף לחומרת העונש את הפגיעה בקטינה, שהגיעה לבית חברתה לבילוי תמים, והמערער פגע בה בנוכחות בתו ובזמן שבני משפחתו ישנו בחדר הסמוך.

לקולא זקף בימ"ש קמא את הודאתו של המערער, את החיסכון בשמיעת ראיות, את העובדה שבמהלך השנים תרם המערער למדינה וניהל אורח חיים נורמטיבי, את הזעזוע שחווה בעקבות מעצרו, ואת התקופה הממושכת בה שהה בתנאים מגבילים, תוך העתקת מקום מגורי המשפחה.

נימוקי הערעור:

1.         בימ"ש קמא שגה בכך ששלח את המערער למאסר בפועל, וזאת למרות שמדובר באדם חיובי שעולמו התמוטט בעקבות האירוע, במהלכו הוא מעד באופן חד פעמי.